iKonekt
פתח את הקונסולה

תיבה אחת

שמונה דלתות, חדר אחד מאחוריהן

ללקוחות לא אכפת באיזה ערוץ החברה שלך מעדיפה. הם משתמשים בזה שהכי קרוב ברגע שהם מחליטים לטרוח — והרגע הזה נדיר בשעות העבודה, נדיר מהמחשב, וכמעט אף פעם לא הטופס שעליו בילית שלושה שבועות בעיצוב.

הסידור הרגיל הוא תיבה אחת לכל ערוץ. הצ'אט חי בלוח הבקרה של הווידג'ט. טפסים מגיעים במייל, למי שהקים את הטופס, שמאז החליף תפקיד. שיחות חיות בטלפון של מישהו. כפתור "צרו איתי" באתר מפנה לכתובת שמעבירה לכתובת אחרת. אף אחד לא בנה את זה בכוונה; זה הצטבר, כמו מוסך.

העלות אינה ההתחברויות הנוספות. היא שאין מקום אחד שיכול לענות על השאלה "מה נכנס היום?" — וכשאף מקום לא יכול לענות עליה, כל מקום הופך לתירוץ סביר.

מה נכנס, ואיך זה נראה כשזה נכנס

כל ערוץ מטה מייצר את אותו הדבר: איש קשר, עם מקור מתועד, בעלים, ושיחה שמתחילה במילה הראשונה שהלקוח אמר. לא עותק של מייל. לא התראה. רשומה שכבר יש לה בעלים בעבודה.

צ'אטבוט

עונה על השליש הקל, ומעבירה את השאר הלאה עם השיחה מצורפת. היא לא מנסה להיות אדם; היא מנסה למנוע מאדם לחכות עד יום שני.

צ'אט חי

אותו ווידג'ט עם מוכר מאחוריו, שכותב לאותה שיחה. הלקוח לעולם לא לומד שהתרחשה העברה, וזו בדיוק המטרה.

טפסי יצירת קשר

שליחה הופכת לליד ברגע שהיא נשלחת, לא ברגע שהיא נקראת. אלה שני זמנים שונים, והפער ביניהם הוא המקום שבו עסקאות נרדמות.

ווידג'ט "התקשרו אליי"

כפתור אחד, בכל עמוד, בכל אתר במשפחה. למבקר שכבר החליט אבל עוד לא מצא את עמוד היצירת קשר שלך.

התקשרו אליי

הלקוח מבקש שיתקשרו אליו. זה מגיע כמשימה עם בעלים ושעה, לא כתחושה שמישהו מרגיש לגבי אחר הצהריים.

אימייל

משורשר לאיש הקשר שאליו הוא שייך. לא לתיבת דואר אישית, שבה הוא הופך לרכוש אישי ואז, בסופו של דבר, לארכיאולוגיה.

טלפון

נרשם אצל הלקוח עם ההערה שהמוכר כתב אחר כך — שתי הדקות שמכריעות אם השיחה הבאה מתחילה חמה או מתחילה מחדש.

אופליין ו-QR

עלון, דלת רכב, תג כנס, פוסטר במעלית. לכל אחד קוד מקור משלו, כך שבסוף הרבעון תדע איזה מהם היה שווה את הנייר.

המקור הוא לא נחמד להחזיק

כל פנייה נושאת עמה מאיפה הגיעה, לצמיתות, ברמת העלון הבודד ולא ברמת "אופליין". זו הפיצ'ר השקט שמחזיר את עצמו, כי הוא הופך ויכוחי שיווק לחשבון פשוט.

רבעון אחרי, לשאלה "האם התערוכה הצליחה?" יש תשובה עם מספר בתוכה. גם לשאלה "האם נשאיר את הצ'אטבוט?" — ולפעמים התשובה היא כזו שאף אחד בחדר לא רצה לשמוע, ודווקא אז יש במספר ערך.

ניבוי, בחינם: הערוץ שהצוות שלך הכי גאה בו לא יהיה הערוץ שהניב את הכי הרבה עבודה שנסגרה. זה כמעט אף פעם לא אותו אחד. אנחנו אומרים את זה מראש כדי שכשזה יקרה, זה ייקרא כפיזיקה ולא כהאשמה.

היום14 פניות
  • 1צ'אטבוטשש. ארבע נענו מיד, שתיים הועברו למוכר עם השיחה מצורפת.
  • 2טפסיםארבע. שויכו לפי אזור; לשתיים כבר יש תשובה בשיחה.
  • 3התקשרו אליישתיים. שתיהן משימות עם שם רשום עליהן ושעה קבועה להן.
  • 4QR — עלון אביבשתיים. שזה שתיים יותר משלושת העלונים הקודמים יחד.

ללא שיוך: אף אחתהוותיקה ביותר ללא מענה: 41 דקות

השאלה המביכה על הצ'אטבוט

כולם שואלים אותה, אז הנה תשובה ישרה: הבוט שם כדי להפוך את תשעים השניות הראשונות לשימושיות, לא כדי להחליף אף אחד. הוא עונה על מה שאפשר באמת לענות עליו — שעות פתיחה, האם אתם מכסים מיקוד מסוים, האם יש שבתות — וברגע שבשאלה יש כסף או שיקול דעת, אדם מקבל בעלות על השיחה.

מה שהוא לעולם לא עושה זה להעמיד פנים. הוא לא ממציא מחיר, והוא לא מעכב לקוח בשיחת סרק עליזה בזמן שהתור מתרוקן. אם הוא לא יכול לעזור, הוא אומר זאת ומפנה את הדרך — יותר ממה שאפשר לומר על לא מעט תוכנות בקטגוריה הזו.

"כבר יש לנו תיבת דואר נכנסת. כמה, למעשה."

זו בדיוק הבעיה, ואמרנו אותה בקול רם.

שמונה דלתות זה בסדר. שמונה חדרים מאחוריהן זה לא — כך צ'אט מאחת עשרה בלילה מתגלה ביום חמישי, על ידי מישהו שחיפש משהו אחר.

מה קורה בשנייה שבה זה נוחת ←