לקבוצות ולמספר מותגים
מספר חברות, התקנה אחת, בלי לקוחות משותפים
קבוצות בדרך כלל פותרות את זה פעמיים, ושתיהן פתרונות גרועים: או חמש התקנות נפרדות וחמישה דברים נפרדים בכל תחום, או התקנה אחת והבטחה חגיגית שהאפליקציה תמיד מסננת נכון. הראשון יקר. השני הוא הבטחה, והבטחות אינן מודל אבטחה.
אם אתה מנהל יותר מחברה אחת — החזקה עם חברות בנות, זיכיון, שני מותגים המכוונים לשווקים שונים, סוכנות והדבר שהסוכנות ייצרה ממנה — אתה כבר מכיר את צורת הבעיה. המותגים חולקים אנשים, כלים ומחלקת כספים. הם לא חולקים לקוחות, ואסור שייראה שהם כן.
iKonekt מריץ את כולן מהתקנה אחת, וההפרדה ביניהן נשמרת על ידי מסד הנתונים ולא על ידי הקוד. ההבחנה הזאת נשמעת אקדמית עד היום שבו היא מפסיקה להיות כזאת.
למה השכבה חשובה
מסנן ברמת האפליקציה הוא משפט בתוך שאילתה. הוא עובד כל עוד כל שאילתה שתיכתב אי פעם מכילה אותו — כולל זו שנכתבה בחיפזון, זו שנכתבה על ידי המפתח החדש, וזו שנכתבה עבור דוח שהיה אמור לשמש פעם אחת בלבד.
מעבירים את הגבול אל מסד הנתונים והחשבון מתהפך. המדיניות רצה על כל קריאה וכל כתיבה, מתחת להכול. שאילתה ששוכחת את החברה לא מחזירה שורות שגויות; היא לא מחזירה כלום. מצב הכשל הופך למסך ריק ולמפתח מבולבל — וזהו מצב הכשל הנכון.
מסכים ריקים הם פיצ'ר. אנחנו מעדיפים להסביר מסך ריק לאחד מהמהנדסים שלנו מאשר להסבים רשימת לקוחות לשני לקוחות שלא ציפו להיפגש.
- 1לקוחות & שיחותמוגבל. איש מכירות במותג A לא יכול להגיע לאלה של מותג B — על פי המבנה ולא על פי ההגדרות.
- 2טענות על לקוח"כבר יש לנו את החשבון הזה" הוא נעילה שמוחזקת לכל חברה בנפרד — כך שני מותגים יכולים לעבוד באותו שוק בלי להתנגש.
- 3הנחיות & הגדרותכל חברה עורכת את שלה. המקום היחיד שבו זה אי פעם היה משותף היה באג, וזה הבאג שהמערכת הזאת הכי גאה שמצאה.
- 4תוכניות שותפיםמודול לכל חברה, לא מודול גלובלי שכולם יורשים.
הגבול נאכף מתחת לאפליקציה
מה קבוצה באמת יכולה לשתף
הפרדה אינה בידוד לשם הבידוד עצמו. את הדברים ששווה לשתף ברחבי הקבוצה משתפים בכוונה, והם ברובם הדברים המשעממים — וזה בדיוק נכון, כי הדברים המשעממים הם המקום שבו מסתתרת העלות המשוכפלת:
- התקנה אחת להריץ ולעדכן. פריסה אחת, סט אחד של פרטי גישה לתחזוקה, דבר אחד לשמור מתוקן.
- צוות אחד של אנשים, עם כובעים שונים. אדם יכול לעבוד ביותר מחברה אחת; מה שהוא לא יכול לעשות הוא לראות את שתיהן בבת אחת דרך שאילתה ששכחה לשאול.
- סט אחד של הרגלים. האופן שבו משויכים ליד, האופן שבו כותבים פתק, האופן שבו עבודה הופכת לחשבונית — נלמד פעם אחת, מיושם בכל מקום, מה שמקצר את קליטת העובדים לבוקר אחד בערך.
- קשר אחד עם שאר המשפחה. castomAPI מתחת, אותו חשבון, אותם מחברים — מוגדרים לכל חברה בנפרד כשזה משנה.
השאלה שקבוצה תמיד שואלת שנייה
"אפשר לדווח על כולן יחד?" כן — מנקודת המבט של הקבוצה עצמה, בכוונה ובמפורש, ולא כתוצאה לוואי של גבול דולף. ההבחנה הזאת היא כל התכנון: חציית הקו חייבת להיות מעשה שמישהו ביצע במכוון, עם הסמכות לעשות זאת. היא אף פעם לא יכולה להיות משהו שמזהה תועה מצליח לגרום לו בטעות.
והשאלה שהם שואלים שלישית: "מה קורה אם נמכור אחד מהמותגים?" גבול שמסד הנתונים שומר הוא גם גבול שממנו אפשר להוציא עותק נקי. זה לא צירוף מקרים — הפרדה וניידות הן אותה תכונה מנקודות מבט של שני ישיבות שונות.
מתחת לרצפה
מה בדיוק מחזיק את הקו
לא טענה, רשימה. אם ספק לא מסוגל להפיק את הרשימה הזאת על המוצר שלו עצמו, זה שווה לבחין לתשומת לב.
26
טבלאות שנושאות איתן את החברה שלהן, עם בדיקה שמאולצת להיות דלוקה ולא רק זמינה.
72
מדיניות שנכתבת אחת-אחת, כך שכל אחת נקראה על ידי אדם ולא נוצרה בלולאה.
942
בדיקות שרצות מול מסד נתונים שנבנה מאפס בכל פעם שמשהו משתנה.
0
חברות ברירת מחדל. בקשה בלי היקף נזרקת לפני שהיא מגיעה לנתונים — אין ברירת מחדל שאפשר לשכוח לכבות.
„חמש חברות, חמש התקנות, חמש חשבוניות ממך.”
התקנה אחת. חמישה גבולות שמסד הנתונים שומר.
אנשים משותפים, הרגלים משותפים, פלטפורמה משותפת — ואף לקוח משותף אחד. חציית הקו הזה חייבת להיות משהו שאדם עשה בכוונה, ולעולם לא משהו שמזהה ניהל בטעות.
איך ההפרדה נבנית ←